קרבות עזים בשכונת זייתון

בעיר של הבלתי אפשרי

יהיו לך אינספור הזדמנויות

לתרגל.

בבום הראשון עוד ימות בך משהו

בשני, שירעיד את הקירות,

ימות בך עוד

בשלישי תנשום עמוקקק עמוק

ועדיין ימות בך משהו

ברביעי תנסה להמשיך את המשפט איפה שהפסקת

כמובן, אחרי פאוזת שקט קטנה

בה ימות בך משהו

ואז, כשתצעק אזעקת פתאום בכל העיר

תלך אחרי כולם

הצוהלים אל הילדים

בשמחה מופגנת

"באמצע היום! הצבע האדום! פגש ברחוב את הצבע הצהוב!"

ותוף הבס ירעם את הפיצוץ

ישר אל הלב שלך

ויהרוג אותו קצת

ואז, תסתכל לאחד בעיניים ותשאל:

איך, איך זה אפשרי בכלל?

והוא יגיד: זה לא. זה לא אפשרי.

ואמנית ריפוי מומחית תגיע לעיר

ותיקח אותך למחסן של שיירי רקטות

כדי לבנות מהם פסל גדול.

אתם תבחנו יחד את חומרי הגלם.

תסדרו על הרצפה את השלל

כדי לראות איזו מנגינה יש לכל רסיס.

איך בדיוק מתעקל הברזל

איך זורחת בו החלודה

איך הוא התפתל והתעוות, תוך כדי הפיצוץ

איזה שיר שר לנו

צינור עקום

הטבול באיבה וזעם.

אמנית הריפוי המומחית אהבה אותם.

אמרה שאנשים יאהבו לצבוע, לשים נצנצים

להתיידד עם המתכת

זו שהייתה מאיימת, תהפוך למושא אהבה.

אפילו ליטפה אותם קצת.

אחר כך שאלנו מטפלת מקומית

אם זה רעיון טוב.

אמרה שזה כואב מדי

שצריכות לעבור כמה שנים.

שלא.

שזה רע מדי.

שזה קרוב מאוד.

ואמנית הריפוי המומחית

מאוד הצטערה.

הצטערה מדי.

בדיוק אז

עבר קרוב מאוד

מטוס קרב

השיל, בין ערביים, מספר פצצות תאורה

נהמתו קשה מדי

קרובה מדי

ומשהו בלב שלי

נגרר נשרט קצת על המדרכה

נהם בעצמו

ואז תהיתי לעצמי

כמה לב עוד נשאר לי