לפני שנים, היה בקומה א' של מתנס ערד מוזיאון לאמנות, אותו אצרה מירי טרגן . בהגדרה הוא היה חלל תצוגה או גלריה - כי מוזיאון צריך ארכיון,...

בניגוד לפרקים הקודמים, בהם הבאתי לעולם דברים שלא היו בו לפני כן, כאן נכנסתי לתפקיד שהיה ברשות והפעילה Nurit Aviram  לפניי: להפגיש את ילדי...

קהילת אמני ערד הייתה לעוגן משמעותי בעיר. היוצרים הרבים, העשייה המתמדת, הכל היה נהדר. אבל קצת סטטי. עוד בבאר שבע למדתי שבלי דיאלוג חי עם...

ניהול רובע האמנים של שנת 2012 היה אתגר אדיר. מחד, מוזיאונים פרטיים עצומים ממדים המהווים מוקד תוכן ותיירות שהעיר לא ראתה מאז בעוצמה כזו,...

אף פעם לא הבנתי ביין. כמו לרוב האנשים, גם לי היו מושגי העפיצות והטאנינים מעוזם של אנשים שלא מרוויחים את מה שאני מרוויח. אבל היה אחד שגרם...

לערד הגעתי מבאר שבע ביולי 2011. מאחוריי 40 ערבי פסטיבל/רביעי בסמילנסקי שהפקתי יחד עם חבורת מתנדבים אדירה שרק התפתחה עם השנים, והיו בית...

מה למדתי השנה: למדתי שיכול להיות.  הרבה דברים שחשבתי שלא יכולים להיות, יכולים להיות. בביקור אחד במלון דיוויד, נגעתי במוות. למדתי שאני לא...

רגע אחד, אתמול בשעה 22:15 באולם רבקה קראון בתיאטרון ירושלים. פסטיבל ישראל. היוצר של ההצגה "שורה" מזמין אל הבמה את כל הגיבורים האמיתיים של...

עוד משפחה חרדית אחת באה לגור ברחוב שלנו. נחמי, ויענקל'ה, וחמשת הילדים שלהם. היו שם פייגה ונחמן והרשל ועוד כמה קטנטנים שלא קראו בשמם....

בעיר של הבלתי אפשרי יהיו לך אינספור הזדמנויות לתרגל. בבום הראשון עוד ימות בך משהו בשני, שירעיד את הקירות, ימות בך עוד בשלישי תנשום עמוקקק...

-          נו, אז איך היה הצבע האדום הראשון שלך בחזית? -          כמו שחשבתי: לא הרבה. אל נעלם צעק "צבע אדום" בעולם. ציפורים עפו. אנשים...

אז מה את, שדרות, בשבילי? בים המלח, היית אוסף של אנשים, לעתים רוצים, שואפים וחולמים, לעתים שום דבר. לעתים מרה שחורה. לפעמים רוצים לשמוח....

המתחם כאילו יצא מגלויה. החלונות גדולים, הכיסאות מעוצבים, המשרדים בנויים קירות זכוכית שקופים, באמצע החלל גרם מדרגות מתכתי. מתחתיו עציצים,...

"את יודעת? אני פה כבר זמן", אני אומר לה. "ועדיין לא שמעתי צבע אדום". "לא כדאי לך", אמרה היא. "אתה לא רוצה לראות את עיני הילדים. הם תמיד...

ילנה יושבת במשרד שלה בקצה שלוחת המתנס בשכונת בן גוריון. על לוח השעם תמונות שלה עם הילדים. על הלוח המחיק, תאריכים מאוקטובר ועד מאי ושמות...

רגעי סופה של המערכה הראשונה מזמנים אותך לקחת איזו נשימה בלובי של התיאטרון. פתאום, כשעולה האור, אתה מגלה את כל מי שישב לצידך בחושך. בזמן...

בימים הראשונים, אי שם לפני כמה עידנים, הוצבתי במלון אואזיס. מלון בלי ילדים. ושמעתי: משפחות הולכות להגיע, וצריך לדאוג להן. ואין שום דבר...

יש אחת, שמעתי, כל היום יושבת בחדר שלה, סורגת. כל היום רק בובות ובובות. צהריים אחד עליתי לקומה 6 במלון הרברט סמואל, שהיה לבית דירות....

זו הייתה הפעם הראשונה שקרן נכנסה לסדנה. בדרך כלל היא עסוקה מאוד בפגישות, עם העובדים שלה, או בסיורים לתורמים. הערב פתאום היה לה את כל הזמן...

איזו ברירה יש לי: ההרים אותם הרים, והדשא הסינתטי במרכז השחר – עוד ירוק. מרפסות המלונות מתרוקנות במהירות מחבלי הכביסה. מזוודות ממלאות את...